דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים לָמְדוּ לְהַכִּיר אֶת סִימָנֵי הָאָבִיב לְפִי הַמִּלִּים וְהַלַּחַן שֶׁל דַּתְיָה בֶּן דּוֹר. הֵם הִסְתַּכְּלוּ סָבִיב סָבִיב, וְרָאוּ: אֵין בֹּץ בַּשְּׁבִילִים, נֶעֶלְמוּ הַמְּעִילִים, הֲמוֹן יָדַיִם חָרוּצוֹת, סַלִּים עִם יַיִן וּמַצּּוֹת - וְאָז יָדְעוּ שֶׁבָּא אָבִיב!
כָּעֵת הַשִּׁיר הַמּוּשָׁר בְּפִי כֹּל מֻגָּשׁ בְּסֵפֶר זֶה בְּלִוּוּי תָּוִים וְאִיּוּרִים מַרְנִינִים.