נֹגַהּ הִיא יַלְדָּה עִם הֲמוֹן חֲלוֹמוֹת. כְּדֵי לְהַגְשִׁים חֲלוֹם, כָּךְ לָמְדָה נֹגַהּ מֵאַבָּא, כְּדַאי לְסַפֵּר עָלָיו לְכַמָּה שֶׁיּוֹתֵר אֲנָשִׁים, וְחֶלְקָם יוּכְלוּ אוּלַי לַעֲזֹר בְּהַגְשָׁמָתוֹ. נֹגַהּ רָשְׁמָה אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהּ וְסִפְּרָה עֲלֵיהֶם לְכָל מִינֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל... כְּלוּם לֹא קָרָה.

"הָרְשִׁימוֹת שֶׁלִּי מְקֻלְקָלוֹת!" הִיא מִתְלוֹנֶנֶת, וְאַבָּא מַסְבִּיר לָהּ שֶׁלֹּא מַסְפִּיק רַק לִרְשׁוֹם חֲלוֹמוֹת וּלְדַבֵּר עֲלֵיהֶם. כְּדֵי שֶׁחֲלוֹם יִתְגַּשֵּׁם, כְּדַאי לִבְנוֹת לוֹ מַסְלוּל עִם תַּחֲנוֹת – כְּלוֹמַר, לְפָרֵט כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְאוֹתוֹ חֲלוֹם לִקְרוֹם עוֹר וְגִידִים.

הַסֵּפֶר מְעוֹדֵד יְלָדִים חוֹלְמִים כְּמוֹ נֹגַהּ לְהִתְיַחֵס בִּרְצִינוּת לַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם, רוֹמֵז שֶׁ"לִהְיוֹת מְפֻרְסָמִים" זֶה לֹא בֶּאֱמֶת חֲלוֹם, וּמַדְגִּים לַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים אֵיךְ לִסְלוֹל לְעַצְמָם אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם – אֶת נְתִיב הַחֲלוֹמוֹת.