כְּשֶׁהַדָּבָר הֲכִי מַפְחִיד קוֹרֶה בֶּאֱמֶת, אֵין לָךְ עוֹד סִבָּה לְפַחֵד.

ווֹלְפְגַנְג, הַנָּבָל הֲכִי מְסֻכָּן בָּעִיר, חָטַף אֶת רֹאשַׁת הָעִיר, וְכָעֵת דּוֹרֵשׁ אֶת הַמַּסֵּכָה הָאֲדֻמָּה תְּמוּרַת שִׁחְרוּרָהּ.

הוּא רָצָה לִלְכּוֹד אֶת לִיסָה כְּבָר מִזְּמַן, וְעַכְשָׁו נִרְאֶה שֶׁהֵבִין בְּדִיּוּק מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. לִיסָה לֹא יוֹדַעַת כֵּיצַד עָלֶיהָ לִפְעוֹל -

הַאִם תְּנַסֶּה לְהִתְחַמֵּק מֵהַמְּשִׂימָה הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית אוֹ שֶׁתַּסְגִּיר אֶת עַצְמָהּ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת רֹאשַׁת הָעִיר?

אֲבָל הָעֶזְרָה מַגִּיעָה מִכִּוּוּן לֹא צָפוּי. הַשְּׁאֵלָה הִיא רַק אִם לִיסָה יְכוֹלָה לִסְמוֹךְ עַל חֲבֵרֶיהָ הַחֲדָשִׁים.

סֵפֶר נֶהֱדָר וְקִצְבִּי, מוֹתֵחַ וּמָלֵא הַרְפַּתְקָאוֹת עַל יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁלּוֹקַחַת אֶת הָעִנְיָנִים לַיָּדַיִם, יַלְדָּה שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁלְּבַקֵּשׁ עֶזְרָה זוֹ לֹא חוּלְשָׁה! יַלְדָּה שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁלְּאַף אֶחָד לֹא מַגִּיעַ לִסְבּוֹל מִבִּרְיוֹנוּת.