אַייבִי מֻדְאֶגֶת. מְאוֹד. לָמָּה? כִּי הִיא בַּת יְחִידָה. אֵין לָהּ אַחִים וַאֲחָיוֹת, וְהִיא שׁוֹמַעַת דְּבָרִים מַמָּשׁ לֹא טוֹבִים עַל יְלָדִים יְחִידִים: הֵם מְפֻנָּקִים, הֵם לֹא יוֹדְעִים לְוַתֵּר אוֹ לַחֲלֹק צַעֲצוּעִים, הֵם עוֹשִׂים בָּלָגָן כְּשֶׁהֵם לֹא מְקַבְּלִים בְּדִיּוּק מָה שֶׁהֵם רוֹצִים.
אַייבִי מֻכְרָחָה לְהַשִּׂיג אָחוֹת! זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְשַׁנּוֹת אֶת גּוֹרָלָהּ וְלֹא לִהְיוֹת יַלְדָּה יְחִידָה מְעַצְבֶּנֶת וּמְפֻנֶּקֶת. לְמַזָּלָהּ יֵשׁ לָהּ אֶת בִּין, וְיַחַד הֵן יוֹדְעוֹת בְּדִיּוּק אֵיפֹה לִמְצֹא אֶת מָה שֶׁהֵן מְחַפְּשׂוֹת.
אַייבִי וּבִּין בִּכְלָל לֹא דּוֹמוֹת, אֲבָל הֵן הַחֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת בָּעוֹלָם, וְהֵן הַגִּבּוֹרוֹת הַמַּצְחִיקוֹת וְהַפְּרוּעוֹת שֶׁל סִדְרַת סִפְרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת כּוֹבֶשֶׁת וּמַצְלִיחָה.