גַּל: טוֹב, אָז כָּאן אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לִכְתֹּב אֶת תַּקְצִיר הָעֲלִילָה שֶׁל הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּקְרָא יַגִּיד: ״וַּאוּ! מָה זֶה הַסֵּפֶר הַמְּעַנְיֵן הַזֶּה עַל שְׁתֵּי הַיְּלָדוֹת הַמַּגְנִיבוֹת הָאֵלֶּה!״ 
תָּמַרָה: אַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִדְחֹס עֲלִילָה שֶׁל סֵפֶר שָׁלֵם בְּפִסְקָה אַחַת.  
גַּל: רַק צָרִיךְ לְעוֹרֵר סַקְרָנוּת: הַכֹּל הִתְחִיל בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל כְּשֶׁרָצִינוּ לְהֵרָשֵׁם לַסַּדְנָה לִכְתִיבָה יוֹצֶרֶת שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם. אֲבָל אָז גִּלִּינוּ שֶׁאֵין לָנוּ מַסְפִּיק כֶּסֶף… 
תָּמַרָה: וְאָז הֶחְלַטְנוּ לִפְתֹּחַ קַיְטָנָה וְאַף אֶחָד לֹא נִרְשַׁם וּכְבָר הָיִינוּ בְּטוּחוֹת שֶׁהַכֹּל אָבוּד, עַד שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִגִּיעוּ הַתְּאוֹמִים. 
גַּל: וְאָז זָכִינוּ בַּלּוֹטוֹ, וְטַסְנוּ בְּמָטוֹס, וּפָגַשְׁנוּ דּוֹלְפִין שֶׁשְּׁמוֹ נַחוּם וְזֶה נִגְמַר לֹא טוֹב כִּי…
תָּמַרָה: שְׁשְׁשְׁ, גַּל! אַתְּ מְגַלָּה יוֹתֵר מִדַּי. 
גַּל: אוֹקֵי, אָז רַק נוֹסִיף שֶׁגַּם הָיְתָה רוּחַ רְפָאִים עַל סְפִינָה וְאָז נָסַעְנוּ אָחוֹרָה בַּזְּמַן וְ… 
תָּמַרָה: עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת??? 
גַּל: אֲנִי מְעוֹרֶרֶת סַקְרָנוּת!

הַקַּיְטָנָה לְהַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹת הוּא הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בַַּסִּדְרָה ״יַנְשׁוּפוֹת״.