הַטִּיּוּל נִגְמַר. אַבָּא וְיוֹתָם בַּמְּכוֹנִית, מְחַכִּים בַּפְּקָקִים הָאֲרֻכִּים בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.
מתי מגיעים?
יוֹתָם חַיָּב לְהַגִּיעַ לְמִשְׂחַק הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁל קְבוּצָתוֹ הָאֲהוּבָה. אֵיךְ הֵם יַגִּיעוּ כְּשֶׁהַמְּכוֹנִית תְּקוּעָה בִּפְקָקִים אֵינְסוֹפִיִּים? לְאַבָּא יֵשׁ רַעְיוֹן, וְתֵכֶף יִמְצָא עַצְמוֹ יוֹתָם בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַרְפַּתְקָה מַדְהִימָה, בַּשָּׁמַיִם וּמִתַּחַת לָאֲדָמָה, שֶׁתָּבִיא אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָלַם עֲלֵיהֶם.
 אַחֲרֵי הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַב הַמֶּכֶר מְשַׁעְמֵם לִי, רוֹנִי חֵפֶר מוֹצִיא אֶת יוֹתָם וְאַבָּא לְמַסָּע חָדָשׁ, מַצְחִיק, מַפְתִּיעַ וּבִלְתִּי צָפוּי. מַסָּע שֶׁאָמְנָם מַתְחִיל בַּשְּׁאֵלָה שֶׁכֻּלָּנוּ מַכִּירִים – "מָתַי מַגִּיעִים?" – אֲבָל בְּסוֹפוֹ מִסְתַּבֵּר, שֶׁאִם כָּךְ נִרְאֵית הַדֶּרֶךְ, לֹא בָּטוּחַ שֶׁכְּדַאי לְהַגִּיעַ... בֵּין סְפָרָיו הָאֲחֵרִים שֶׁל רוֹנִי חֵפֶר: "הָאוֹצָר שֶׁל צַ´מְבָּלוּ", "סִפּוּרֵי חַיְזָרִים" וּ"פּוּמִי – סִפּוּר עַל טַפִּיר".